פסק-דין בתיק ת"א 24500-11-09

בפני תובענה כספית על סך 119,500 ש"ח, אשר עניינה מחלוקת בדבר הזכויות ברכב אשר נגנב מהנתבעת, קל אוטו תחבורה (1994) בע"מ (להלן - הנתבעת).

ביום 21.6.2007 חתם התובע על זיכרון דברים, על פיו רכש ממר עוסאם ג'עברי (להלן - מר ג'עברי) רכב מסוג מאזדה שמספרו 78-496-57 (להלן - הרכב) בתמורה ל 77,000 ש"ח. על פי גרסת התובע, מר ג'עברי הוא סוחר כלי רכב מוכר והרכב נרכש במגרש כלי רכב בנאות אשקלון. עוד על פי גרסת התובע, העביר את הרכב על שמו ורכש פוליסת ביטוח. התובע השאיל את הרכב לחבר, מר רחמים חליפט. ביום 01.07.2007 הגיעה המשטרה לבית משפחת חליפט וטענה, כי הרכב מופיע כגנוב מהנתבעת. התובע ומר חליפט עוכבו לחקירה ולאחר מכן הוגש נגדם כתב אישום. לימים בוטל כתב האישום. במסגרת ההליכים הפליליים נתפס הרכב על ידי המשטרה ולאחר מכן הועבר לידי הנתבעת.

בין הצדדים אין מחלוקת, כי הרכב עבר שינויים בהטבעת מספר השלדה ומספר המנוע כך שבפועל מדובר ברכב "מזוייף" אשר במקור היה מספרו 46-350-63 (להלן - הרכב המקורי). הרכב המקורי היה בבעלות הנתבעת. על פי טענת התובע, מתקיימים תנאיה של "תקנת השוק" במיטלטלין, כך שהוא זכאי לפיצויי בגין הרכב אשר נלקח ממנו ונמצא כעת בחזקת הנתבעת. על פי טענת הנתבעת, התובע אינו עומד בתנאי תקנת השוק במיטלטלין, אשר ממילא, אינה מזכה בסעד כספי, כי אם בסעד קנייני.

תקנת השוק במיטלטלין, מוסדרת בסעיף 34 לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן - תקנת השוק):

" נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שיעבוד, עיקול, וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום לב".

מלשון החוק ומהפסיקה העוסקת בסעיף 34 נמצאנו למדים, כי ישנם שישה תנאים מצטברים להחלתה של תקנת השוק: כריתת חוזה מכר; ממכר נכס שהוא נכס נד; מכירה על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; המכירה התבצעה במהלך העסקים הרגיל של עסקי המוכר; קבלת הנכס לחזקת הקונה; תום לב (ראו: ע"א (ת"א) 3059/05 אברהמי נ' אריה חברה לביטוח בע"מ; רע"א 2452/08 אברהמי נ' אריה חב' לביטוח בע"מ).

השאלה היא, האם הוכיח התובע את התקיימותם של תנאים אלה.

לאחר שנשמעו טענות וחקירות הצדדים ולאחר עיון בחומר הראיות שוכנעתי, כי התובע לא השכיל להוכיח את רכישת הרכב בתנאי תקנת השוק.

התובע המציא העתק של זיכרון הדברים אשר נחתם לטענתו בינו לבין מר ג'עברי. יצויין, שעלה בידי התובע להראות, כי ההסכם המקורי הומצא למשטרה, אך הוא אינו בידיו ועל כן, אין לזקוף לחובתו את העובדה שהוגש העתק. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שזיכרון הדברים נחתם על נייר רגיל אשר אינו נושא "לוגו" של חברה או בית עסק אשר עיסוקו סחר ברכבים. כבר בכך יש כדי לכרסם בטענת התובע, שהנכס נמכר על ידי מי שעיסוקו בסחר רכבים ובמהלך העסקים הרגיל.

גם תשובתו של התובע, כאשר נשאל האם התרשם שמדובר מגרש מכוניות מוסדר שעובד כחוק, לא הייתה תשובתו החלטית:

ש. התרשמת שמדובר במגרש מכוניות מוסדר, שעובד כחוק?

ת. אפשר לומר שכן.

ש. למה אתה מהסס?

ת. לא החשיד אותי, אני מכיר את המקום, אני יודע שאנשים ניהלו שם כמה עסקאות והיו מרוצים ואני מן הסתם התעניינתי במקום. (עמ' 6 לפרוטוקול).

עולה אם כן, שהתובע עצמו לא השיב בפה מלא, כי רכש את הרכב במגרש מכוניות מוסדר.

קושי נוסף לעניין זה מתעורר סביב לסוגיית התשלום. התובע לא השכיל להוכיח את התשלום עבור הרכב. התובע אינו מכחיש, כי אין בידיו חשבונית המוכיחה את העסקה. כאשר נשאל לעניין זה בחקירתו, השיב התובע, כדלהלן:

קיבלת חשבונית?

ת. לא.

ש. למה לא?